האמנית שולמית קופף-שאלון על העיר תל אביב לקראת תערוכת היחיד

שם: שולמית קופף 

גיל: 65

עיסוק: אמנית

מצב משפחתי: נשואה, ילדים, נכדים

מאין את במקור: תל אביב

כמה זמן את גרה בתל אביב: 30 שנה.

חווית חוויה חזקה כלשהי בתל אביב: מגיעה לבד באוטובוס בערב מרחובות  לדירה שבה גרנו אני ואמי שגם שימשה כחנות יד שניה לבגדים אמריקאים. המיקום– רחוב דיזינגוף מעל קפה כסית האגדי. כילדה ראיתי את כל הבוהמה. חזקל איש כסית אהב לשבת ליד שולחן מסוים בפינה ולנמנם. בזמנים קשים הוא נתן לאמי אוכל בחינם. החנות של אמי סגורה אין אף אחד. אמי בנופש בטבריה , אבא שלי ירד מהארץ לניו יורק ואחותי הגדולה עברה לגור יום קודם בקיבוץ חולדה כילדת חוץ. אני בת 8.  אמי שלחה אותי עם האחות לקיבוץ בלי לתאם ,והם שלחו אותי למחרת לבד באוטובוס בחזרה. אני ילדה תל אביבית, יודעת לנווט בתחנה מרכזית, לעלות על האוטובוס הנכון. אבל עכשיו נגמר לי הכסף, חושך, ואין לי איפה לישון. אבל אני ילדה תל-אביבית, יודעת להסתדר בתושייה ישראלית נרכשת. מגיעה לרחוב בצפון הישן ליד יהודה המכבי. פעם היה ברחוב קולנוע צפון. דופקת על הדלת של החברה ממול, מיה,  ומסבירה לאימא שלה שאין לי איפה להיות. נשארתי אצלם שבוע עד שאמי חזרה מטבריה. אחרי שנתיים עזבנו את הארץ להצטרף לאבי בניו יורק. זה היה יום אחרי ל"ג בעומר וריח המדורה נשאר באפי כל הדרך לנמל בחיפה עד שעלינו על אנייה שלקחה אותי רחוק. 24 שנים חייתי בארה״ב מגיל 10, אבל נשארתי תל אביבית בנשמה. לא הרגשתי שם בית אפילו יום אחד. ברגע שהתאפשר לי חזרתי.חזרתי למכורתי תל אביב. החברה מיה באה לקבל את פני בשדה התעופה למרות שפעם אחרונה ששיחקנו מחבואים היה 26 שנים קודם. ויותר מזה. אמה נפטרה כמה ימים קודם ומיה קמה מהשבעה כדי להגיע לשדה התעופה. צריך יותר מזה כדי להסביר למה אני חיה פה ולא בשום מקום אחר? תאי גופי חיים תחת השמש התל-אביבית.                                                                                                  

מה חסר לך בתל אביב?: יותר ירוק, יותר פרחים

 לראות פחות בתים מוזנחים. בחלום שלי יש לי מכונת קסם שאיתה אני צובעת את כל החזיתות האפורות של הבתים הישנים שנבנו כאשר כינו את תל-אביב ״העיר הלבנה״. אני חולמת גם על גינה קסומה בלי פינה למנגל, כמו שיש בשוויץ, או בלונדון עם שבילים, ספסלים, הרבה ערוגות פרחים בשלל צבעים, מקום שמשרה רוגע ושלווה.

מהי האמנות עבורך? 

 בשבילי לצייר אלו שעות חסד. לראות אמנות ולחפש יופי זה חסד .אמנות זה חסד לשם עצמו. משפחת מדיצ'י בפירנצה השקיעה באומנות במקומות ציבורים לפני יותר מחמש מאות שנה. בני העיר מתקיימים מהריבית—התיירות לא פוסקת וגם לעולם לא תחדל. תל אביב היא ״הזדמנות להיות קרובים זה לזה ולשנות הכל ולהתחיל יחדו עולם חדש,״ במילותיו של יהודה עמיחי, בשיר שלו, ״שעת החסד.״

תל אביבים הם: מלאי חיים, תוססים חמים ואנושיים, זאת החוויה שלי איתם. יכול להיות שאני חיה בייקום מקביל, באיזושהיא פנטזיה, אבל מזדמן לי רוב הזמן לפגוש אנשים נחמדים. לדוגמה, האנשים שנעמדו לתת לקשיש לעבור למושב שלו באופרה. הוא התנצל על זה שהוא איטי, אמרו לו ״הכל בסדר״, אחת חיבקה אותו כשהוא עבר לידה. או תל אביבית אחת שפתחה את התיק ונתנה לי חוט דנטלי כאשר שמעה אותי אומרת לבן זוגי ששכחתי להביא. לא ביקשתי, לא שאלתי, פשוט הכניסה את היד לתיק שלה ונתנה. אם היו עושים בערים גדולות כמו ניו-יורק, פריז, לונדון ותל אביב ניסוי חברתי שבו מביימים סצנה של אישה מבוגרת שנופלת וזועקת לעזרה אני די בטוחה שהתל-אביבים היו  במקום הראשון להושיט עזרה.

תערוכת היחיד "מקופלת" של שולמית קופף תתקיים בבית האמנים בתל אביב, רח אלחריזי 9 , תל אביב

 בין התאריכים:18.2-13.3.2021

אנא בקרו ב:

אתר האמנית:

Www.shulakopf.com

אינסטגרם האמנית:

@artistshulakopf

פייסבוק האמנית:

Artist Shula Kopf

שעות ביקור בתערוכה: ב'-ה': 10:00-13:00 17:00-19:00

ימי שישי : 10:00-13:00 שבת:11:00-14:00